<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי — יבמות</h1>
<h2>דף יא:</h2>
(יבמות פ"ז ע"ב) [לשון הרי"ף] גמ'. אוקימנא, בגמ'. לרישא דמתניתין דקתני תצא מזה [ומזה] כשנישאת ברשות בית דין, מדקתני בסופה נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו דהיינו שלא ברשות בית דין אלא בעדים מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד שלפי שלא היה לה אלא עד אחד נטלה רשות מבית דין והימנוה[ו] רבנן לעד אחד משום דדייקא ומינסבא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלתה עליה בתחלתה וכיון דעבדא איסורא ולא רצתה לדקדק קנסינן לה אבל סיפא דמעידין לה שני עדים לא קנסינן לה דמאי הוה ל(י)ה למעבד הלכך לא תצא מהיתירה של בעלה הראשון. ולית הלכתא הכין אלא אפילו נשאת בשני עדים כיון דעבדא איסורא קנסינן לה ותצא מזה ומזה, פירוש סיפא דמתני' דקתני ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו דהיינו על פי שני עדים דמאי הוה לה למעבד ההיא סיפא דמלתא דר' שמעון היא ופליגי רבנן עליה כדמוכח בגמ' דלא שנא להו נשאת על פי עד אחד וברשות בית דין ולא שנא נשאת על פי שני עדים ובלא רשות בית דין דתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ורבנו הרב לא הביא סוף המשנה. סבר למעבד עובדא במאי הוה לה למעבד, להחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים משום דמינס אניסא ומאי הוה לה למעבד. והא תנן כל הני מתניאתא, דאותבינן דלא סמכינן אמאי הוה לה למעבד. ואנן אשנויי ניקום ונסמוך, אם זה דוחק ומתרץ לדחות התשובה אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן מאי הוה לה למעבד ופסק ולא עבד עובדא.
[יבמות פ"ז ע"ב] האשה. באו ואמרו לה, עד אחד ובית דין כדדיקינן בגמ' מסיפה. תצא מזה ומזה, משני דאשת איש היא מראשון אע"ג דאנוסה היא ואונס בישראל משרא שרי כדדיקינן מוהיא לא נתפשה קנסינן לה משום דלא ד[י]ק[א] ואינסיבא דהא דהימנוה[ו] רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופה דיקא ומינסבא והך דלא ד[י]ק[א] קנסוה. וצריכה גט מזה ומזה, אם [ת]רצה להנשא לאחר, ובגמ' באעי אמאי צריכה גט משני הא לא תפשי בה קידושי ושני לא מצי כניס לה שנתגרשה מראשון כדי שלא יהא חוטא נשכר.
<h2>דף יג:</h2>
[יבמות ל"ד ע"א] גמ'. יש אוכל אכילה אחת, בשוגג. ד' חטאות, משום טומאה דאוכל קדשים בטומאת הגוף דבכרת ומשום חלב ומשום יום הכפורים ומשום נותר דבכרת הוא דנפקא לן מואוכליו עונו ישא [הכי] (ו)מוקמינן לה בתורת כהנים ובזבחים הלכך חייב על שגגתן חטאת ואע"ג דלאו קדש גמור הוא שנפסל בלינה אפילו הכי חייב עליו האוכלו בטומאת הגוף דקודש קרייה רחמנא לנותר דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם. ואשם אחד, אשם מעילות דאפילו כהן לגבי אמורין זר הוא.
[יבמות ל"ד ע"א] אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב, ובהזורק פרכינן ואמאי הא אין דרך הוצאה בכך ומשנינן כיון דקא מיכוון מחשבתו משויא לה מקום והא דתנן בהמצניע המוציא ככר בפיו פטור מיירי במידי דלאו היינו אורחיה לשוויה בפומיה כגון חפץ דלאו אוכל. אינו השם, חיוב זה לא בא עליו על ידי אכילה אלא על ידי הוצאה ואע"ג דרבנן לא פליגי עליה דר' מאיר מידי אלא משום דאינו השם והוה מצינן לאוקומי מתני' דידן לרבנן אלא משום דסתם מתני' בעלמא דר' מאיר ניחא לן לאוקומי מתני' דהכא ר' מאיר ואיסור כולל ומוסיף ובת אחת לקמיה מפרש להו.
<h2>דף יז:</h2>
[יבמות ל"ה ע"ב] החולץ ליבמתו, סמוך למיתת בעלה ואח"כ נמצאת מעוברת מן המת. שהולד של קיימה, שכלו לו חדשיו. הוא מותר בקרובותיה, שאותה חליצה אינה כלום שאשת אח שיש לה בנים היתה ואינה חלוצתו. אסור בקרובותיה, דחליצה מעולה היתה ולקמן במתני' מפרש הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו וקרובים הנאסרים על האשה מחמת בעלה. אין הולד של קיימה, שהיה נפל. וחייבין בקרבן, שבעל אשת אח שלא במקום מצוה. ספק בן שבעה, כגון שכנסה סמוך למיתת אחיו וילדה לסוף שבעה ולא הוכר עוברה עד ג' חדשים בתוך השבעה דספק הוא אם בן תשעה לראשון. והולד כשר, ממה נפשך אם בן ראשון הוא ולתשעה כשר ואם בן אחרון הוא ולשבעה כשר. וחייבין באשם תלוי, להגן עליו עד שיבוא אליהו ויאמר אם אשת אח שיש לה בנים בעל אם לאו.
<h2>דף יט:</h2>
שאלינן בגמ' [יבמות ל"ד ע"א] ור' [מאיר] אליבא דמאן אי אליבא דר' יהושע הא אמר טעה בדבר מצוה פטור אלא אליבא דר' אליעזר, והכי פירושה נהי נמי דסבר ר' מאיר איסור חלב כי האי גוונא חל על איסור מיהו היכא דמתכוון לדבר מצוה לשא אשה כמאן סבירא ליה בטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה אי אליבא דר' יהושע הא אמר פטור בפ' אם לא הביא כלי במסכת שבת דתנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל של אחר שבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר והאי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא דעדיין לא הגיע זמנו דומיא דמתני' דנתכוון לבעול בעילת מצוה והוחלפו.
<h2>דף כג.</h2>
[יבמות ל"ד ע"א] גמ'. יש אוכל אכילה אחת, בשוגג. ד' חטאות, משום טומאה דאוכל קדשים בטומאת הגוף דבכרת ומשום חלב ומשום יום הכפורים ומשום נותר דבכרת הוא דנפקא לן מואוכליו עונו ישא [הכי] (ו)מוקמינן לה בתורת כהנים ובזבחים הלכך חייב על שגגתן חטאת ואע"ג דלאו קדש גמור הוא שנפסל בלינה אפילו הכי חייב עליו האוכלו בטומאת הגוף דקודש קרייה רחמנא לנותר דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם. ואשם אחד, אשם מעילות דאפילו כהן לגבי אמורין זר הוא.
